<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף לא:</h2>
השער הארבעה עשר העוסק בענין חלוקת ממון השותפות בין השותפים. ונאמר שחלוקת (הממון) בין שניהם תהיה בשני אופנים. האופן הראשון הוא הגבלת התביעות והוא מה שאפשר בו החלוקה לחלקים וזה כגון דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין שהיה בין השותפים אז יטול כל אחד מהם בחלוקה שעור מה שהיה בידו לפני החלוקה ואין רשות לכל אחד משניהם שיחלק לעצמו מבלי שותפו ואם הסכימו שניהם להביא עדים המעידים על שניהם שחלקו יכולים לעשות זאת מדבריהם, [ב"מ ל"א ע"ב] איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג זוזי בלא דעתא דאיסור אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל איתי לי תלתה דפלגת קמיהו [אי נמי תרי] מיגו תלתה אמר ליה מנא לך הא דתנן ואם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין אמר ליה מי דאמי התם אפוקי ממונא למר ומיתן ליה למר הכא דידי שקלי [גלוי] מילתא בעלמא הוא ובתרי נמי סגיא. תדע דהא אלמנה מוכרת שלא בבית דין אמר ליה ולאו איתמר עלה אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן נהי דאינה צריכה בית דין מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות קשיא דרב נחמן אדרב נחמן (נהי דאינה צריכה) התם אמ' רב נחמן הילכתא כשמואל דאמ' שנים שדנו דיניהם דין והכא אמ' רב נחמן בענן שלושה כי קאמ' רב נחמן הכא בענן שלושה לשומא קאמ'. אכל בממון, הרשות לאחד משניהם לחלקו ואם המטבעות שוות אז יטול חלקח ויניח לשותפו חלקו, ואם המטבעות אינן שוות אין רשות לאחד מהם לחלקו (ר"ל הממון) אלא בהסכמת האחר או בהסכמת מי שממלא מקומו בזה, מדבריהם [ב"מ ס"ט ע"ב], אמ' רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דאמי והני מילי טאבי וטאבי תקלי ותקלי אבל טאבי ותקלי לא. ואם היתה סחורת השותפות בלתי שוה והיה בה טוב ורע כגון יין וזיתים וכיוצא בהם אין רשות לאחד מהם לחלקה אלא בהסכמת שותפו או בהסכמת מי שממלא מקומו בזה, מדבריהם [ב"מ ס"ט ע"א], הנך תרי כותאיי דעבדו עיסקא בהדי הדדי אזל חד מיניהו פליג זוזי בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה הכי אמ' רב נחמן זוזי כמן דפליגי דאמי לשנה אזל פלג חמרא בלא דעתא דחבריה אמר ליה מאן פלג לך אמ' קא חזינא דכל עילואי דידי קא האוי מר. אמ' רב פפא כגון האיי ודאי צריך לאודועיה. אמר ליה זוזי מי שקל טאבי ושבק לך תקלי אמר ליה לא, אמר ליה חמרא כולי על[מא] ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים. והאופן השני מאופני החלוקה הוא מה שתהיה בו החלוקה ע"י שומא כגון צאן הנמצאות בין נכסי השותפים אם היו שוות בשומא אסור לחלקן בשוה אלא ע"י שומא ואין אדם רשאי לשום לעצמו, מדבריהם [כתובות צ"ח ע"א], ההוא גברא דאפקידו גבי' כסותא דיתמי שאמה לנפשיה בארבע מאה זוזי לסוף אייקר וקם בשית מאה זוזי אתא לקמיה דרב אמי אמר ליה מן שם לך. ואם הסכימו שניהם על החלוקה ונתישבה דעתם עליה אינם צריכים בזה לעדים, מדבריהם [קדושין ס"ח ע"ב], מר זוטרא ורב אחא סאבא בניה דרב מארי בר איסור פלגי נכסי בהדי הדדי ולא הוו שהדי ביניהו אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שני עדים אמ' רחמנ' כי היכי דלא ניהדרה בהו ואנן לא הדרינן כן או דילמא לא קימא מילתא אלא בשהדי אמר ליה לא איברו שהדי אלא לשקארי. ועם החלוקה מוטל עליהם לעשות חשבון ביניהם אם אחד מהם תובע בזה, וכבר אמרנו שכל אחד מהם הוא כאפוטרופוס לחברו, וכבר אמרו הקדמונים בדבר החיוב של האפוטרופסים לתת חשבון וצריכין אפיטרופים לחשב עמהם באחרונה [גיטין נ"ב ע"א]. ואם עשו חשבון ונפלה שגיאה בחשבונם צריכים לחזור בו אע"פ שכבר חלקו בקנין, מדבריהם [גיטין י"ד ע"א], הנהו גינאיי דעב[דו] חושבאנא בהדי הדדי פש להו חמש אסתירי [זוזי] גבי חד מיניהו אמרי ליה חבריה הבינהו גיליה למארי ארעא באנפי מארי ארעא וקנו מיניה אזל הוא עבר חושבאנא בין דיליה לנפשיה ולא פיש להו גביה מידי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי איעביד לך חדא דאמ' רב הונא אמ' רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד הא קני מינך. אמר ליה רבא אטו האיי מי קא הדר ביה מיכא הוא דלא איכא גביה קא אמ', אמר ליה אם כן הוה קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר.
<h2>דף סט.</h2>
השער הארבעה עשר העוסק בענין חלוקת ממון השותפות בין השותפים. ונאמר שחלוקת (הממון) בין שניהם תהיה בשני אופנים. האופן הראשון הוא הגבלת התביעות והוא מה שאפשר בו החלוקה לחלקים וזה כגון דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין שהיה בין השותפים אז יטול כל אחד מהם בחלוקה שעור מה שהיה בידו לפני החלוקה ואין רשות לכל אחד משניהם שיחלק לעצמו מבלי שותפו ואם הסכימו שניהם להביא עדים המעידים על שניהם שחלקו יכולים לעשות זאת מדבריהם, [ב"מ ל' ע"ב] איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג זוזי בלא דעתא דאיסור אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל איתי לי תלתה דפלגת קמיהו [אי נמי תרי] מיגו תלתה אמר ליה מנא לך הא דתנן ואם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין אמר ליה מי דאמי התם אפוקי ממונא למר ומיתן ליה למר הכא דידי שקלי [גלוי] מילתא בעלמא הוא ובתרי נמי סגיא. תדע דהא אלמנה מוכרת שלא בבית דין אמר ליה ולאו איתמר עלה אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן נהי דאינה צריכה בית דין מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות קשיא דרב נחמן אדרב נחמן (נהי דאינה צריכה) התם אמ' רב נחמן הילכתא כשמואל דאמ' שנים שדנו דיניהם דין והכא אמ' רב נחמן בענן שלושה כי קאמ' רב נחמן הכא בענן שלושה לשומא קאמ'. אכל בממון, הרשות לאחד משניהם לחלקו ואם המטבעות שוות אז יטול חלקח ויניח לשותפו חלקו, ואם המטבעות אינן שוות אין רשות לאחד מהם לחלקו (ר"ל הממון) אלא בהסכמת האחר או בהסכמת מי שממלא מקומו בזה, מדבריהם [ב"מ ס"ט ע"ב], אמ' רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דאמי והני מילי טאבי וטאבי תקלי ותקלי אבל טאבי ותקלי לא. ואם היתה סחורת השותפות בלתי שוה והיה בה טוב ורע כגון יין וזיתים וכיוצא בהם אין רשות לאחד מהם לחלקה אלא בהסכמת שותפו או בהסכמת מי שממלא מקומו בזה, מדבריהם [ב"מ ס"ט ע"א], הנך תרי כותאיי דעבדו עיסקא בהדי הדדי אזל חד מיניהו פליג זוזי בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה הכי אמ' רב נחמן זוזי כמן דפליגי דאמי לשנה אזל פלג חמרא בלא דעתא דחבריה אמר ליה מאן פלג לך אמ' קא חזינא דכל עילואי דידי קא האוי מר. אמ' רב פפא כגון האיי ודאי צריך לאודועיה. אמר ליה זוזי מי שקל טאבי ושבק לך תקלי אמר ליה לא, אמר ליה חמרא כולי על[מא] ידעי דאיכא דבסים ואיכא דלא בסים. והאופן השני מאופני החלוקה הוא מה שתהיה בו החלוקה ע"י שומא כגון צאן הנמצאות בין נכסי השותפים אם היו שוות בשומא אסור לחלקן בשוה אלא ע"י שומא ואין אדם רשאי לשום לעצמו, מדבריהם [כתובות צ"ח ע"א], ההוא גברא דאפקידו גבי' כסותא דיתמי שאמה לנפשיה בארבע מאה זוזי לסוף אייקר וקם בשית מאה זוזי אתא לקמיה דרב אמי אמר ליה מן שם לך. ואם הסכימו שניהם על החלוקה ונתישבה דעתם עליה אינם צריכים בזה לעדים, מדבריהם [קדושין ס"ח ע"ב], מר זוטרא ורב אחא סאבא בניה דרב מארי בר איסור פלגי נכסי בהדי הדדי ולא הוו שהדי ביניהו אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שני עדים אמ' רחמנ' כי היכי דלא ניהדרה בהו ואנן לא הדרינן כן או דילמא לא קימא מילתא אלא בשהדי אמר ליה לא איברו שהדי אלא לשקארי. ועם החלוקה מוטל עליהם לעשות חשבון ביניהם אם אחד מהם תובע בזה, וכבר אמרנו שכל אחד מהם הוא כאפוטרופוס לחברו, וכבר אמרו הקדמונים בדבר החיוב של האפוטרופסים לתת חשבון וצריכין אפיטרופים לחשב עמהם באחרונה [גיטין נ"ב ע"א]. ואם עשו חשבון ונפלה שגיאה בחשבונם צריכים לחזור בו אע"פ שכבר חלקו בקנין, מדבריהם [גיטין י"ד ע"א], הנהו גינאיי דעב[דו] חושבאנא בהדי הדדי פש להו חמש אסתירי [זוזי] גבי חד מיניהו אמרי ליה חבריה הבינהו גיליה למארי ארעא באנפי מארי ארעא וקנו מיניה אזל הוא עבר חושבאנא בין דיליה לנפשיה ולא פיש להו גביה מידי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי איעביד לך חדא דאמ' רב הונא אמ' רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד הא קני מינך. אמר ליה רבא אטו האיי מי קא הדר ביה מיכא הוא דלא איכא גביה קא אמ', אמר ליה אם כן הוה קנין בטעות וכל קנין בטעות חוזר.
